לפני שיצאתי עם משפחתי לרילוקיישן, אמרו לי שוב ושוב את אותו המשפט: "אל תדאגי, תוך כמה שבועות הם כבר ידברו שוטף!". אבל בפועל, כשצפיתי בילדיי עוברים את תהליך רכישת השפה, וכשבהמשך ליוויתי משפחות נוספות ברילוקיישן, גיליתי מציאות מורכבת הרבה יותר. ילדים אכן מסוגלים לרכוש שפה חדשה בצורה מרשימה, אבל התהליך אינו מיידי, אינו אחיד, ולעיתים קרובות הוא נראה אחרת לגמרי ממה שהורים מצפים. הבנת התהליך הזה לא רק מפחיתה את הלחץ, אלא גם מאפשרת לנו ללוות את הילדים בצורה רגועה, מדויקת ומותאמת יותר
אין תשובה אחת לשאלה כמה זמן ייקח לילד לרכוש את השפה החדשה. קצב הרכישה מושפע ממספר גורמים:
גיל – ילדים צעירים נוטים לרכוש את השפה בצורה טבעית יותר, בעיקר דרך משחק ואינטראקציות יומיומיות. ילדים גדולים יותר עשויים להזדקק ליותר זמן כדי להרגיש בטוחים להשתמש בשפה, אך בזכות היכולות הקוגניטיביות שלהם הם יכולים ללמוד באופן מודע ומהיר יותר.
שפת האם – דווקא בסיס חזק בשפת האם הוא אחד המנבאים הטובים ביותר לרכישת שפה שנייה. אוצר מילים עשיר, הבנת שפה טובה ויכולת הבעה בשפת האם מסייעים לילד לבנות גם את השפה החדשה.
המוטיבציה לתקשר – ילדים שרוצים ליצור קשרים עם בני גילם, להשתלב במשחק או להבין את המתרחש סביבם, יחפשו יותר הזדמנויות להשתמש בשפה. הצורך האמיתי בתקשורת הוא אחד המנועים החזקים ביותר לרכישת שפה.
הביטחון לטעות – רכישת שפה כרוכה בהמון טעויות. ילדים שמרגישים בטוחים לנסות, גם כשהמשפט לא מושלם, מתקדמים בדרך כלל מהר יותר מילדים שחוששים לטעות ולכן נמנעים מלדבר.
כשמדברים על רכישת שפה, חשוב להבין שלא מדובר בתהליך אחד, אלא בשני תהליכים המתפתחים במקביל. הראשון הוא השפה היומיומית. זו השפה שהילדים משתמשים בה כדי לשחק עם חברים, להזמין אוכל, להשתתף בשיחה או לספר מה עבר עליהם היום. זוהי שפה הנשענת על ההקשר, על הבעות פנים, על מחוות גוף ועל המתרחש סביבם. לכן, במקרים רבים ילדים מצליחים לרכוש אותה בתוך חודשים ספורים. התהליך השני הוא רכישת השפה האקדמית. זו השפה שנדרשת כדי להבין טקסטים, לעקוב אחר הסברים בכיתה, לפתור בעיות מילוליות במתמטיקה, לכתוב עבודות ולהסיק מסקנות. זו שפה מופשטת ומדויקת יותר, ולכן רכישתה אורכת זמן רב יותר. זו גם אחת הסיבות לכך שהורים שומעים את ילדם משוחח באנגלית עם חברים ומניחים שהוא כבר "יודע את השפה". בפועל, ייתכן שהוא עדיין מתקשה להבין הוראות מורכבות בכיתה, לקרוא טקסטים ברמת גילו או להביע את מחשבותיו בכתב. חשוב לזכור: היכולת לנהל שיחה שוטפת אינה בהכרח מעידה על שליטה מלאה בשפה. רכישת השפה האקדמית היא תהליך ארוך יותר, ולעיתים נמשכת מספר שנים.
ההבחנה בין שפה יומיומית לשפה אקדמית מזכירה לנו שגם הליווי שלנו צריך להיות מורכב משני חלקים. כדי לפתח את השפה היומיומית, התפקיד שלנו הוא לאפשר לילד כמה שיותר הזדמנויות להשתמש בה. מפגשים עם חברים, חוגים, משחק בגינה, קניות, הזמנת אוכל במסעדה או שיחה עם השכנים. השפה הזו מתפתחת מתוך אינטראקציות יומיומיות ומתוך הצורך לתקשר. כדי לפתח את השפה האקדמית, נדרשת חשיפה מסוג אחר. קריאת ספרים, שיחה על טקסטים, הרחבת אוצר מילים, עזרה בהבנת הוראות, מושגים חדשים ושיחה על מה שנלמד בבית הספר. השפה האקדמית אינה נרכשת רק "מעצם השהות" במדינה החדשה, אלא דורשת תיווך והזדמנויות ללמידה. כהורים, חשוב שנזכור שלכל אחת ממערכות השפה יש תפקיד אחר, ולכן גם הדרך שבה אנחנו מטפחים אותן צריכה להיות שונה. למה נצפה, ומתי כדאי לנו לבדוק? אחד הדברים החשובים ביותר לזכור הוא שרכישת שפה אינה מתרחשת בקו ישר. יהיו תקופות שבהן נדמה שהילד אינו מתקדם, ולעיתים דווקא בתקופות האלה הוא עסוק בקליטה, בארגון ובהבנה של השפה החדשה. לכן, תקופת שתיקה כשלעצמה אינה סיבה לדאגה. ילדים רבים מבינים את השפה החדשה הרבה לפני שהם מרגישים בטוחים להשתמש בה. כל עוד אנו רואים שהילד מתקשר בדרכים אחרות, משתתף בפעילויות, מגלה עניין בסביבתו ומבין יותר ויותר את הנאמר סביבו, תקופת השתיקה יכולה להיות חלק טבעי מתהליך רכישת השפה. לעומת זאת, כדאי לעצור ולהתייעץ עם איש מקצוע כאשר:
בסופו של דבר, השאלה החשובה אינה "כמה זמן עבר?", אלא האם אנחנו רואים תהליך של התקדמות. גם אם הוא איטי, ילד שמבין יותר, מעז יותר ומשתמש בשפה יותר מבעבר נמצא בדרך הנכונה, ובמידה ונראה שההתקדמות איטית, נפנה לייעוץ מקצועי
