רכישת השפה

אחת השאלות שמעסיקות הורים לאחר מעבר למדינה חדשה היא האם קצב רכישת השפה של הילד תקין. אנחנו רגילים לשמוע שילדים "קולטים שפה מהר", ולכן כשהילד עדיין מתקשה להבין, לדבר, לקרוא או להשתתף בכיתה, יכולה לעלות דאגה. האם הוא פשוט זקוק לעוד זמן? האם הקושי קשור לתהליך ההסתגלות? או שאולי ישנו קושי שפתי, לימודי או רגשי שדורש התייחסות?

התשובה אינה תלויה רק בכמה חודשים עברו מאז המעבר. גיל הילד, השפה הראשונה שלו, מידת החשיפה לשפה החדשה, השפה המדוברת בבית, דרישות המסגרת החינוכית, מאפייני הלמידה וההיסטוריה ההתפתחותית שלו, כולם משפיעים על הדרך ועל הקצב שבהם השפה נרכשת.

כמה זמן לוקח ללמוד שפה חדשה?

אחד המיתוסים הנפוצים סביב רילוקיישן הוא שילדים לומדים שפה חדשה במהירות רבה. בפועל, רכישת שפה היא תהליך ממושך, והקצב משתנה מאוד מילד לילד. יש ילדים שמתחילים לדבר בתוך זמן קצר, אחרים זקוקים לתקופה ארוכה יותר של הקשבה והתבוננות, וגם כאשר נדמה שהילד כבר "מדבר מצוין", ייתכן שחלקים משמעותיים של השפה עדיין נמצאים בתהליך התפתחות.

לכן, עצם העובדה שילד אינו שולט בשפה לאחר כמה חודשים אינה מעידה בהכרח על קושי. במקביל, גם לא נכון להסביר כל קושי מתמשך בכך שהוא "פשוט לומד שפה חדשה".

מדבר עם חברים, אבל מתקשה בכיתה?

חשוב להבחין בין היכולת להשתמש בשפה לצרכים יומיומיים לבין היכולת ללמוד באמצעותה. ילד יכול לנהל שיחה, לשחק, להתבדח ולהישמע שוטף יחסית, ובכל זאת להתקשות להבין טקסט, לעקוב אחר הוראה מורכבת, ללמוד מושגים חדשים, להסיק מסקנות או לנסח תשובה כתובה.

הפער הזה משמעותי במיוחד בבית הספר. לעיתים הסביבה כבר מניחה שהילד "יודע את השפה", בעוד שהוא עדיין משקיע מאמץ רב כדי להבין ולהראות את הידע שלו באמצעותה.

מה קורה כשהילד שותק?

יש ילדים שבתחילת החשיפה לשפה חדשה ממעטים מאוד לדבר. הם עשויים להקשיב, להתבונן ולהבין יותר ממה שהם מסוגלים או מוכנים להביע. תקופה כזו יכולה להופיע כחלק מתהליך רכישת שפה שנייה, ולכן שתיקה בתחילת הדרך אינה מעידה בפני עצמה על קושי.

עם זאת, חשוב להתבונן באופן שבו השתיקה מתפתחת לאורך זמן. האם הילד מתקשר בדרכים אחרות? האם הוא יוצר קשר עם ילדים ומבוגרים? האם יש מצבים שבהם הוא כן מדבר? האם ניכרת התקדמות? האם השתיקה מלווה בחרדה משמעותית? במקרים מסוימים נדרשת הבחנה בין תקופה שקטה בתהליך רכישת השפה לבין קושי רגשי או אילמות סלקטיבית.

ומה אם אנחנו, ההורים, לא יודעים את השפה?

כשההורים שולטים בשפת הלימוד, קל יותר להבין מה הילד נדרש לעשות, לתווך הוראות, לזהות טעויות ולעקוב אחר ההתקדמות. כאשר גם ההורים עצמם אינם דוברים את השפה, התמונה עשויה להיות מורכבת יותר. קשה יותר לדעת אם הילד לא הבין את המשימה, מתקשה בשפה או מתקשה בתוכן עצמו.

זה לא אומר שההורים צריכים לעבור לדבר בבית בשפה החדשה. שפת הבית היא משאב משמעותי עבור הילד והמשפחה. אבל לעיתים יש צורך לבנות דרכים אחרות למעקב, לתיווך ולתקשורת עם המסגרת החינוכית.

מתי כדאי להתחיל לבדוק?

אין נקודת זמן אחת שמתאימה לכל הילדים, ולא נכון בעיניי לקבוע כלל כמו "מחכים חצי שנה" או "מחכים שנה". כדאי להתבונן בתמונה רחבה יותר.

נורות שדורשות בירור יכולות להיות, למשל:

• קושי משמעותי שהיה קיים גם בשפה הראשונה, עוד לפני המעבר
• היסטוריה של עיכוב שפתי, קשיי קריאה או קשיי למידה
• התקדמות מועטה מאוד לאורך זמן למרות חשיפה והוראה מתאימות
• קושי בהבנה ובהבעה גם בשפת הבית
• פער הולך וגדל בין הילד לבין ילדים בעלי זמן חשיפה דומה לשפה
• מצוקה משמעותית, הימנעות או חרדה סביב השימוש בשפה
• פער בולט בין היכולות המוכרות של הילד לבין תפקודו במסגרת החדשה
• דאגה עקבית שעולה גם מההורים וגם מהצוות החינוכי

אז איך מבדילים בין זמן שצריך לתת לבין קושי שצריך לבדוק?

זו בדרך כלל לא שאלה שאפשר לענות עליה מתוך מבחן יחיד או לפי מספר החודשים שעברו. כדי להבין את התמונה חשוב לחבר בין קצב ההתקדמות בשפה החדשה, התפקוד בשפת האם, ההיסטוריה ההתפתחותית והלימודית, איכות החשיפה וההוראה, המידע מהבית ומהמסגרת החינוכית והמצב הרגשי של הילד.

במקומי | MEKOMI, הבירור נועד לעזור להבין את נקודת המפגש בין הילד לבין השפה והמסגרת החדשות: מה נראה כחלק מתהליך רכישה והסתגלות, מה דורש מעקב, ומתי נכון להעמיק בהערכה ולבנות מענה מותאם.